שוהה בלתי חוקית
לאחרונה אני פוגשת בהם יותר. הם מגיעים בתדירות גבוהה יותר. הם אינם שייכים למגזר מסוים. התופעה הזו חוצה עדות, צבע עור או מצב חשבון בנק. אני מתכוונת לתופעה של ה'שוהים הבלתי חוקיים'. אלה שמרגישים שאסור להם להיראות אלה שמשתמשים בכל המשאבים וההגנות שיש ברשותם על מנת להסתתר, להסתיר את מי שהם. חלקם מתחבאים מאחורי אמונות שהושרשו בהם עוד מהבית "אני לא ראוי", "אני כלומניק", "אין לי עתיד", "אסור להראות רגשות", "אסור לתת לאחרים לראות את 'האני האמיתי' שמתחת למסיכות". חלקם מונעים מפחד שבמידה ויתגלו הם ייתפסו "כשהיא תגלה מי אני באמת היא לא תרצה לחיות איתי", "אם יידעו מה אני מרגיש באמת לא יאהבו אותי יותר".
 |
| illegal tenant |
קשה להיות שוהה בלתי חוקי, זה מורכב אבל באורח פלא זה משהו שמתרגלים אליו די מהר. כשעזבתי לאנגליה מהארץ הייתי בת עשרים. לא ממש הבנתי אז את המשמעות של ויזה ושל אשרות שהייה. וכך מבלי להתכוון או בכלל להבין מצאתי את עצמי שוהה בלתי חוקית בלונדון. חייתי כך מספר שנים עד שהתחלתי את לימודיי וקיבלתי ויזת סטודנט. די מהר הבנתי שלהיות 'לא חוקית' מצריך ממני ללמוד כללי משחק חדשים. אין ביכולתי לפתוח חשבון בנק אז אני צריכה לעבוד בשחור. אסור לי להיראות במערכת אז אני לומדת לפתח קשרים עם שוהים בלתי חוקיים אחרים ודרכם למצוא עבודה מבלי להצהיר עליה. בהתחלה ההתנהלות הזאת מרגישה מגושמת ולא כל כך נוחה. אבל האמת שהיא הרגישה לי מאד מוכרת. הכרתי את המקום הזה בתוכי עוד הרבה לפני שהגעתי ללונדון. המקום שבאופן טבעי מסתתר מאחרים. לא מדבר, לא משתף, לא חושף. בעיקר נמנע מלקחת מקום בעולם. וזה לא שלא היה לי מה להגיד או לשתף, לכל אחד יש מה לתת ולהשפיע. אבל לא הייתה לי בכלל את ההבנה שיש לי לגיטימציה להשמיע את קולי. שיש לי מקום כאן ושמותר ואפילו מתבקש שאקח אותו.
כשאורי מגיע אלי, גבר בן 50 עם כאבים כרוניים אני מזהה די מהר שהוא שייך ל'שוהים הבלתי חוקיים'. האתגר בלתפוס מקום בחדר, תחושת הכיווץ כשהפוקוס עליו, השימוש בכאב כלגיטימציה להיות איתי, כל אלה עזרו לי לזהות אותו. שב"חים מריחים אחד את השני כנראה. אני מגששת ומבררת אם אכן הוא מאלה, אלה שמרגישים שעדיין לא קיבלו את אשרת השהייה שלהם כאן בעולם. את המחיר הכואב שלהיות לא חוקי אורי משלם גם בגופו. הוא מגיע עם ההבנה שזה כבר מעיק ולא נח ומשהו חייב להשתנות עבורו.
"מה צריך לעשות כדי שנקבל את התושבות שלנו כאן?" אני מבררת יחד עם אורי. התהליך לקבלת מעמד חוקי אינו פשוט בכלל. כל כך לא פשוט עד שלפעמים קל יותר לוותר על הרעיון ולהישאר לא חוקי, היכן שהכללים ברורים יחסית.
כיום, כמעט שנתיים לאחר החזרה שלי לארץ, אני עדיין מרגישה את האתגר בלהיות חוקית. זה לא מובן מאליו שיש לי חשבון בנק, שמותר לי לעבוד, שאני יכולה להצהיר על העבודה שלי, שאני יכולה להצהיר על עצמי שאני כאן. לפעמים אני מתגעגעת לאנונימיות שהייתה לי בלונדון, במקום שבו יכולתי להיעלם אל תוך בועת קיומי.
אורי מלמד אותי ואני אותו, ביחד מסתגלים למעבר. לומדים שמותר לנו להיות. ומותר לנו לקחת מקום. לא תמיד זה קל וגם לא תמיד זה מתגמל באופן מיידי. לא פעם אנחנו משתעשעים ברעיון של לחזור להסתתר מהעולם אבל מגלים שהחזרה לשם כבר לא מרגישה כל כך בבית וגם לא טבעית.
בינתיים אנחנו בין לבין.... בדרך לקבלת אשרת שהייה חוקית בעולם.
פסיכותרפיה גופנית
Rated 5/5 based on 49 reviews
מכון טמיר לפסיכותרפיה
יגאל אלון 157 תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 1800509809
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה