יעל שחר

יעל שחר
פסיכותרפיסטית גופנית התייחסותית

יום שבת, 7 בינואר 2017

'הילד של כולנו'

'הילד של כולנו'

בשבוע של ססמאות, טעינה קוטבית של טוב מול רע, של אשם או זכאי, של צדק מול עוול, הביטוי 'הילד של כולנו' הופרח הרבה לאוויר. מניחה שרובינו נתקלנו בשיח שנוצר בעקבות פסק הדין של אותו חייל. מצד אחד יש משהו יפה בזימון להתבונן אל אחד מבני עמינו ממבט של ערבות הדדית אך ייתכן כי אם אכן נסכים, באמת ובתמים, להתבונן על עצמינו כעל איברים המחוברים לאותו הגוף, נזהה את רמת הפציעה שאנו סובלים ממנה, אך גם נגלה את 'מוריד הגשם' שבתוכנו.

על פי השמועה, את סיפורו של 'מוריד הגשם', נהג יונג לספר בסמינרים. וכך הסיפור:

היה הייתה עיירה בפרבריה של סין אשר סבלו מבצורת איומה. 'מוריד הגשם' אשר נשלח אל העיירה לסייע, הגיע לאחר מסע מהקצה האחר של המדינה. עם הגעתו כל זקני העיירה התגודדו סביבו, וכל שביקש 'מוריד הגשם' היה לקבל בקתה שקטה בה יוכל להיות לבדו. אכן הוקצתה לו בקתה בה התבודד שלושה ימים ושלושה לילות בזמן שזקני העיירה מצפים לו חסרי סבלנות מחוצה לה. ביום השלישי כאשר החל לרדת הגשם, יצא 'מוריד הגשם' את הבקתה.
נרגשים ומלאי הכרת תודה נגשו אליו הזקנים ושאלו: "מה עשית?"
"כלום", השיב.
"איך הצלחת להביא אלינו את הגשמים לאחר בצורת איומה?"...
"אני לא יודע לגבי זה" ענה מוריד הגשם, "אך מהמקום ממנו אני מגיע, אנשים חיים לפי הטאו, אנו שומרים על האיזון של הטאו, כך שישנם אנשים עצובים וישנם שמחים, תינוקות נולדים ואחרים מתים, השמש זורחת והגשם מגיע. כאשר הגעתי אל עיירתכם הרגשתי לגמרי מחוץ לאיזון. לא יכולתי לחשוב בבהירות או לנוח. נזקקו לי שלושה ימים ושלושה לילות כדי להחזיר את האיזון הפנימי שלי".

לו מוריד הגשם היה מגיע לעירינו, מה היה נדרש ממנו כדי להחזיר את האיזון?

ייתכן כי אם נאמץ לרגע את הראייה של מוריד הגשם, נרפה מן האחיזה הפולארית שלנו של שחור ולבן, צדיק ורשע, נגלה כי כל בעיותינו בחיים הללו נובעות מחוסר איזון. וכאשר ישנו חוסר איזון, המערכת מתחילה לחלות. נגעים מתפשטים, כאבים עולים. פצעים לא מוגלדים מזדהמים.

מוריד הגשם

ואם נתבונן על המטופלים שמגיעים אלינו מתוך כאבם, ולרגע נניח לתיאוריות 'האבא והאמא' בצד, ונרפה מהרצון להבין מה קדם למה ומה הוליד את מה, ונתבונן במי שיושב מולנו כעל מערכת שיצאה מאיזון. ונתבונן על הקשר שלנו כעל מערכת לא מאוזנת, ונתרחק מעט עם עדשת הזום ונתבונן על הקהילה שממנה מגיע המטופל שיצאה מאיזון, ונרחיק עוד ונזהה כי המערכת הקולקטיבית שלנו כולה יצאה מאיזון. אולי אם נסכים להבין את זה בעומק ההכרה, כי אנו אכן מערכת אחת לא מאוזנת, נבין את התשובה לבעיה. נבין כי המסעות שאנו עושים בתוכינו, ועם המטופלים שלנו אינם אלא להחזיר את האיזון שאבד לנו.

אם נסכים להתבונן ב'ילד של כולנו' כאל ביטוי לחוסר האיזון שאנו נמצאים בו, בו אבדנו את כוכב הצפון שלנו, כאשר אין מתווה ברור 'מאין באנו ולאן אנו הולכים', נבין כי עבודה רבה מוטלת עלינו. לא בשונה מ'מוריד הגשם', עבודתנו לא חייבת לצאת אל הרחובות, היא אינה מתבטאת בהכרח בהנפת שלטים או בהשמעת קולות זועמים. היא מתבטאת בהסכמה למצוא מקום בה נוכל לאפשר לאיזון לחזור. מקום בו נוכל לנשום ולווסת את הגוף שמכיל בתוכו איברים רבים שונים ואף מנוגדים. מקום שמוכן לקחת אחריות כי כשלך כואב ותקוע, ביכולתי להשפיע מתוכי עליך מתוך ההסכמה כי אין אנו באמת נפרדים. כי כשאצלך השמש זורחת ייתכן ואצלי היא שוקעת, אך שנינו נמצאים באותו השדה ועליך להזכיר לי את הזריחה ועלי להזכיר לך את השקיעה.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה" (הרב קוק, ערפילי הטוהר ל"ט)

Google

הסובייקטיביות של המטפלת
5/5 stars
מומלץ !

יעל שחר
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552

תגובה 1:

  1. והכרת? והמוחרם? וזה שמחוץ למעגל? המוסיקאי שעבר לברלין אך עדיין מפסבק בעברית? הדתי בנפשו שאינו לובש את מדי הקהילה הדתית? החי תחת שכר מינימום אך חש שתראפיה היא תרופה לנשמה. בחברה כה לא מאוזנת ביקשה אחותך כאשר נשאלה מה מבוקשה: "להעביר עננים מהולנד רוויית הגשמים להרי ירושלים המשוועים למים" אך מי הקשיב לה?

    השבמחק