לבו של מנהיג
 |
| מאיר בנאי |
"אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (פרקי אבות)
קשה לתת למישהו שנגע בכל כך הרבה אנשים ללכת. לא הכרתי אותם אישית, אפילו לא את כל יצירותיהם. ועדיין כשאנשים ידועים שהיו כאן והשאירו חותמם על אלפים ויותר, כאלו שחוללו שינוי במשהו למישהו דרך קולם, או לבם, ההתקשרות שנוצרה עמם מצריכה התארגנות אחרת כשהם נעלמים.
לאורך כל ההיסטוריה נגלה כי אנשים פורצי דרך כמו רבי נחמן, אריסטו ואף ישו, מנהיגים משמעותיים שחוללו שינויים בתפיסה והשפיעו עמוקות על ההמונים, מתו בגיל צעיר (בשנות השלושים לחייהם). נראה כאילו דחסו אל שנותיהם עשייה שיכולה הייתה להספיק לאחר במשך כמה מאות שנות חיים.
להנהגה יש מחיר, ולעיתים מחיר כבד. היא לא פעם מגיעה על חשבון החיים האישיים של המנהיג, על חשבון רצונותיו האישיים, על חשבון חייו. כמטפלים, חלקנו לפחות, לא פעם נכנסים למשבצת ההנהגה. זה לא בהכרח קורה מתוך בחירה. הדרך נפתחת ויוצרת אותך. אנשים נכנסים לתוך חייך גם בלא ידיעתך. אחרים מחכים להשראה ומקווים לקבל את זה דרכך. מבלי לשים לב, מתחילה ההפנמה כי אם חשבת שחייך הם אישיים ופרטיים, טעית. כי בסוף יום כשעזבת את הקליניקה, כל אותם האנשים שפגשת, כל אותם האנשים שקראו אותך, הם מתלווים אליך. הם לא נעלמים כאשר חדר הקליניקה נסגרת או כשההרצאה מסתיימת. וכשהם הולכים אל ביתם, את או אתה מתלווים אליהם בליבם ובמחשבתם, מהדהדים את קיומכם ללא הרף.
הבחירה להיות מטפל/ת, היא גם הבחירה להיות בשרות, להיות עבור האחרים. האם ישנה בחירה שם בכלל? האם הבחירה לפתוח ולהיפתח, לחלוק את ליבינו ואת זמננו עם האחרים חייבת להגיע על חשבון חיינו? אני לא בטוחה כי נמצא תשובה ברורה לכך.
כשהייתי נערה הוריי נפרדו. אחיי היו אז צעירים מאד וכך נשארנו תשעה ילדים עם אמי. אני זוכרת שמאד הוטרדתי מה יהיה אם משהו חלילה יקרה לה.
מי יגדל את כל הילדים?
מי ייקח אחריות על כל התינוקות?
ופניתי לאחד מדודיי, שכבר אז היה רב ושיתפתי אותו בדאגה שלי. התשובה שענה לי עד היום מהדהדת בתוכי-
"כשיש אנשים שזקוקים לך, וכשיש לך תפקיד משמעותי בחייהם, התפקיד שלך שומר אותך בחיים עבורם. הבחירה לפתוח את לבך לעולם, להמוני אחרים, להיות חלק משפיע על חייהם והתפתחותם, היא גם עולה לך בחייך אך גם היא זאת שמקיימת אותך".
ובאמת אפשר לראות כי לצד המנהיגים שעזבו את עולמנו צעירים, ישנם המוני מנהיגים שנותנים מעצמם ולבם לעולם עד רגעיהם האחרונים במלאת חייהם.
"אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" – שנבחר לתת מתוך אהבת השליחות ולא מתוך בחירות שמרחיקות אותנו מלבינו.
יעל שחר – פסיכותרפיה גופנית התייחסותית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה